<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ב</h1>
<h2>דף יב.</h2>
פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא וסבר דשיכרא פתח ובריך בא"י אמ"ה על דעת לומר שהכל נהיה בדברו ונזכר שהוא יין ואמר בפ"ה יצא דהא אפילו סיים שהכל יצא כדתנן על כלם אם אמר שהכל יצא. אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא בידיה ופתח אדעתא דחמרא וסיים בדשיכרא פסק רב אלפס כיון דלא איפשיטא בעיין אזלינן לקולא. ור"י פסק לחומרא ויברך שנית. ואמר הר"ם הני מילי שטעה בדעתו אבל אם טעה רק בפיו כגון שידע שהיה שכר וטעה ואמר בפ"ה והחזירוהו תוך כדי דיבור ואמ' שהכל יצא וכן בי"ט אם אמר מקדש ישראל והזמנים יצא: בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא. פתח במעריב וסיים ביוצר אור יצא ערבית איפכא הכל הולך אחר חיתום הברכות. אכל תמרי וסבר נהמא ופתח אדעתא דנהמא ואפילו סיים בדנהמא יצא דתמרי מיזן זייני: כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא: המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם כי כרע כרע כחיזרא פי' שלא יכוף באמצעו וראשו זקוף וכן אמרינן לקמן שיראה איסר כנגד לבו הילכך צריך לכוף ראשו. ובירו' תנא שלא ישחה יותר מדיי. הכל שוחין עם ש"ץ במודים. ובר"ה ובי"ה באבות ובמודים שוחין באמצע ברכה וזוקפין קודם סיום הברכה כדי לשחות בברוך ולזקוף בשם ובשאר ברכו' שוחין באמצע וזוקפין בסיום הברכות דאמרינן פרק אין עומדין אם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה.
אכל תמרי והיה סבור שאכל פת ופתח והתחיל לברך ע"ד של לחם וסיים הברכה בשל תמרים יצא דאפי' סיים הברכה בשל לחם כלומר שבמקום ברכת על העץ וע"פ העץ אמר ברכת מזון על התמרים יצא דזייני מה שאין כן בשאר ז' המינין דלא זייני כך פשוט בברכות וכתבו תלמידי ה"ר יונה בשם רבני צרפת דאפילו שלא אמר אלא ברכת הזן על התמרים יצא.
<h2>דף לה.</h2>
על פירות האילן הוא מברך ב"פ העץ כמו שכתבתי למעלה חוץ מעל היין שמברך ב"פ הגפן כך פשוט.
בירך על פירות שלפניו ואחד מהן בידו ונפל הפרי מידו ונאבד צריך לברך פעם שנית על הפירות הנשארים שיאכל ויברך ב"ש כמ"לו על הברכות לבטלה כך פשוט בירושלמי. וי"א שזהו כשאמר כ"כ מהברכה עד שאמר מלך העולם אבל אם לא אמר אלא בא"י ונזכר שנפל מידו הפרי וסיים למדני חוקיך ה"ל כקורא פסוק.
<h2>דף לו.</h2>
קורא שהוא מלולב שהוא רך ולולבי גפנים ושקדים רכי' פירוש מתוקים מברכין שהכל נ"ב שאין נוטעים אותם האנשים על דעת לאכלן כך אלא כשיגמרו הפרי אבל אם היו נוטעים אותם האנשי' על דעת לאכלן כך רכין כמו מין אילן שנוטעים אותו על דעת לאכל העלין והתמרו' רכין מברך ב"פ האדמה כך פשוט.
שקדין מרים כתב בה"ג כי קטנים ב"פ העץ דנטעי להו ע"ד לאכלן רכין גדולים אינו מברך עליהן שאינם ראויין לאכילה וממה שפרש"י בחולין על ההיא דשקדים המרים וכו' נראה דעל שקדים מרים קטנים מברך שהכל נ"ב וראשון נראה עקר ומ"מ אם יכול למתקן על ידי מים או על ידי דברי' אחרי' מברך עליהם כשהם גדולים ב"פ העץ כמו במתוקים מתחלת ברייתן.
צלף הוא מין אילן ויש בו כמה דברים ראויין לאכילה והן העלין והתמרות שהם כמין תמרות גדולו' על העלין בולטין עליהן כמו עלי ערבה ויש בו אביונות שהוא הפרי ויש בו קפריסין והוא הקליפה הגדלה סביב אגוזים דקי' על העלין ועל התמרות מברך ב"פ האדמה דנטעי להו אדעתא דהכי ועל האביונות מברך ב"פ העץ ועל הקפריס ב"פ האדמה כך פשוט ומוכח וכן כתב רי"ף וכן היא גירס' בה"ג. ויש מי שפסק שעל האביונות ועל הקפריסין מברך ב"פ העץ הואיל והקפריס הוא פרי בארץ ישראל לגבי ערלה וכן דעת התוס'.
<h2>דף לו:</h2>
גרעיני פירות מברכין עליהם ב"פ העץ ובלבד שלא יהיו מרים כדי שיהא נהנה כך דקדקו הפוסקים מההיא דקליפי רמון ואגוז והנץ שלהם חייבין בערלה. פלפלין וזנגביל וגירופלי וכיוצא בהם יבשים אינו מברך עליהם שום דבר שאין רגילין לאכלן חיין, ורטובים כלומר לחין ב"פ האדמה כך פשוט וכן כתב רי"ף אבל בתוס' כתבו כי פלפלא ב"פ העץ אבל זנגביל לח בורא פרי האדמה. ועוד שם ועל אגוז מושקדא ב"פ העץ ועל קנילא ב"פ האדמה. על הסוכר כתב בה"ג בורא פרי העץ שהיא יערת הדבש. כל דבר שהוא פרי העץ ב"פ העץ ושאינו פרי העץ ב"פ האדמ' ואם הוא מסופק שהכל נ"ב כך פשוט. בוסר הענבים אם הוא פחות מפול הלבן מברך עליו ב"פ האדמה ואם הוא כפול ב"פ העץ ואם הוא מסופק אם הוא כפול ב"פ האדמה ושאר כל האילנות מיד חשובין פרי ומברך ב"פ העץ כך כתבו הפוסקים על ההיא דהוא בוסר הוא גירוע וכן כתבו בתוס'. תמרים שעשאן טרימא פי' שכבשן מעט מברך עליהן ב"פ העץ ולבסוף ברכה א' מעין ג' כך פשוט.
<h2>דף לח:</h2>
פירות שהן טובים חיין כמו מבושלין ברכתן אחר הבישול כמו קודם בישול כשהן חיין כך פשוט. אגוז מטוגן בדבש יש מהפוסקים שכתבו שהאגוז עקר ומברך ב"פ העץ, וי"א שהכל וראשו' עקר. ונ"ל כי זהו אגוז גדול אבל אגוז רך שעושים מהם מטוגנים עם דבש שהכל נ"ב שאפילו שתאמר שהאגוז עקר בודאי אין נוטעין אגוז על דעת לאכלן כשהן רכין שאינם ראוין עדין לאכילה אפילו מה שבתוכן וצריך לבשלן ודינן כשקדים רכין שכתבתי שמברכין עליהם שהכל נ"ב הילכך אפילו שטגנן בדבש אחר שבשלן מברך שהכל נ"ב.
<h2>דף מ:</h2>
נובלות שהוא מין פרי לא נגמר בישולו, שהכל נ"ב כך פשוט.
קדימת המינין ומי פוטר חבירו. היו לפניו ב' מינין וכל אחד מהן מז' המינין הכתובים בפסוק ארץ חטה כל הקודם בפסוק קודם לברכה כלומר כל הקרוב יותר לארץ מוקדם לברך עליו כי יש ב' פעמים בפסוק ארץ, כגון תמרים ורמונים מברך על תמרים תחלה שהם קרובים לארץ יותר שהוא דבש האמו' בפסוק ושעורה ותמרים שעורה קודמת לפי שנכתבה בפסוק תחלה אף על פי שקרוב כ"כ לארץ זה כמו זה וכן חטה וזית שכל אח' סמוכה לארץ חטה מוקדמת לברכה לפי שנכתבה בפסוק תחלה.
<h2>דף מא.</h2>
היו לפניו ב' מינין שברכותיהן שוות ואין שום אחד מהן מז' המינין כגון אתרוג ותפוח יברך על אי זה מהן שירצה תחלה פי' ופוטר בברכתו למין שני, ואם אחד חביב חביב קודם, ואם אחד מהן מז' המינין יברך על החביב תחלה כיון שברכותיהן שוות. ואם הם ב' מינין שאין ברכותיהן שוו' כגון צנון וזית שהאחד בורא פרי האדמה והאחר ב"פ העץ יברך על זה וחוזר ומברך על זה כך פשוט. וכתב רי"ף ומברך על זה וחוזר ומברך על אי זה מהן שירצה וכן כתב רב האיי וכן נראה מפר"שי, ופסקו כרבנן דחביב קודם כשברכותיהן שוות ואחד מהן מז' המינין, פי' אבל אין אחד חביב מחבירו מין של שבעה המינים קודם, וכן ההיא דאמרינן כל הקרוב לארץ קודם לברכה מיירי לפי זה כשאין האחד חביב מחבירו כי כשהאחד חביב יותר לעולם חביב קודם וכן כתב ה"ר שמעיה. ובעלי התוס' פסקו כרבי יהודה דמין של ז' קודם אפילו שהאחד חביב לו יותר, ולפי שטתם כך הוא אם יש לפניו ב' מינים והאחד ממין השבעה קודם לברכה אף על פי שהאחר יותר חביב דהלכה כרבי יהודה דמין שבעה קודם. ואם שניהם אינם ממין השבעה וברכותיהן שוות כגון אתרוג ותפוח יברך על החביב קודם. ואם אין ברכותיהן שוות כגון שהאחד בורא פרי העץ והאחר שהכל נ"ב בורא פרי העץ קוד', וכן בורא פרי האדמה ושהכל בורא פרי האדמה קודם, וב"פ העץ וב"פ האדמה יברך על זה וחוזר ומברך על זה, פי' על אי זה מהן שירצה יברך תחלה. וכתב הר"אש אף על פי שהאחד חביב יותר מחבירו יברך תחלה על שאינו חביב אם ירצה מדלא אמר מברך על זה וחוזר ומברך על זה וחביב עדיף וכיון שצריך לברך על השני אחר הראשון אין עדיפות בחביב משום דלא שייכי זה לזה כלל. ובה"ג פסק כרבי יהודה וגם בב"פ העץ ובורא פרי האדמה דפרי העץ קודם דמה שאמר בגמרא בשאין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה לא בא להשמיענו דין קדימה כלל אלא שאין האחד פוטר חבירו וראשון עקר דמברך על אי זה מהן שירצה.
<h2>דף מג.</h2>
ריח ומי מברך עליו ומתי. המריח בקנילא מברך בא"י אמ"ה אשר נתן ריח טוב בפרי האדמה כך כתבו הפסקנים. ועוד שהמברך ברכ' המזון הוא מברך על המוגמר שמביאין להריח אחר סעוד' כי כך היה מנהגם ועל כל המוגמר' מברך בורא עצי בשמים חוץ מהמוסק שמברך עליו בורא מיני בשמי' ומברכין על המוגמר משיעלה תמרתו ר"ל לתמור עשנו י"מ שמוסק זיעת חיה והפי' הנכון שהיא חיה ידוע' ומתקבץ תחלה בצוארה כעין דם וחוזר ועוש' מוס"ק ומטעם זה היה אוסרו רמ"ה לאכילה משום חשש דם והר"י התירו כי נלך אחר מה שהוא עתה והוא פירשא בעלמא. ועוד פשוט והמריח שמן אפרסמון שהוא בלשמו מברך בורא שמן ערב כשרתא ושמן כתושה או טחונה בורא עצי בשמים וכשרתא פי' בערוך שעקרו שמן ומערבין בו הרבה מינים מעצי בשמים ומפטמין אותו והוא הנקרא קושט. ושמן כתושה פי' שהקושט טמון בו והשמן מריח מן הקושט שבתוכו לח ואינו נראה לעין אלא השמן. משחא טחינא פי' שטחנו בו כשרתא וכתב הראב"ד ודוקא שהעצים בתוכו אבל אם הוציא משם העצים מברך עליו בורא מיני בשמים. וכתבו המפרשים ואם היו מעורבין עצי ועשבי בשמים מברך בורא מיני בשמים, ועוד פשוט ועל סיגלי שהן ויאולאש בורא עשבי בשמים וסמלק וחלפי דימא בורא עצי בשמים ונרגיס דגנוניתא בורא עשבי שאמלק יאסתין בלשון ישמעאל חלפי דימא הוא שבלת נרד והוא עשוי כמין תבן והוא בושם נרגיס דגנוניתא חבצלת השרון הגדל בגנות דדברא פי' הגדל בשדות. ועוד המריח באתרוג מברך שנתן ריח טוב בפירות וכתב גאון ועל הורד שהם רושש מברך שנתן ריח טוב בפירו' והרמב"ם כתב הורד מי ורד והלבונה והמצטכי וכיוצא בהן מברך עצי בשמים וכן נראה עקר והתוספ' כתבו כי מי הורד מברך עליהם בורא עצי בשמים כמו משחא כבישא שכתבתי למעלה. (מג:) ואם הביאו לפניו שמן והדס או יין ושמן על אי זה מהם מברך תחלה כתבתיו בדין הקדימה. וכתבו בתו' הנוטל אתרוג וכיוצא בו אם נטלו להריח או לאכלו ולהריח בו מברך על הריח אבל נטלו לאכלו והריח אין מברך על הריח כיון שלא נתכון להריח כך פשוט בברכות.
<h2>דף מג:</h2>
ועוד פשוט הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס וחוזר ומברך על השמן ורי"ף כתב ופוטר את השמן. ועוד פשוט הביאו לפניו שמן ויין אוחז יין בימינו ושמן בשמאלו ומברך על היין ואח' כך על השמן וטח השמן בראש השמש ואם השמש ת"ח שאסור לצאת מבושם טחו בכותל.
<h2>דף מד.</h2>
ועוד מליח כגון פירו' גינוסר ופת עמו מברך על המליח שהוא עקר לגבי פת ולא מליח אחר. וכל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה. ויין שלפני המזון אם פוטר יין שבתוך המזון ושל אחר המזון מי פוטר וכיצד כתבתיו בענין יין ומיני משקה, ודברים הבאים תוך הסעודה כתבתיו בדיני סעודה.
על ז' המינין הנזכרי' בפסוק ארץ חטה מברך ברכה אחת מעין ג' ונסחה וכיצד מברך כתבתיו בנהנין. אין זמון לפירות וכתבתיו בברכת המזון. ואם צריך נטילת ידים לפירות כתבתיו בדיני נטילת ידי'. אם התחיל לאכול פירות במקום אחד ושנה מקומו אם צריך לחזור ולברך כתבתיו בדין שנוי מקום.
<h2>דף נג.</h2>
נכנס לחנותו של בשם והריח ריח טוב אפילו ישב שם כל היום כלו אין מברך אלא פעם א' נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם.
